פרסונליזציה בתיכון הווירטואלי

"למורה... בשנתיים האחרונות ביליתי המון שעות וירטואליות של מתמטיקה, חיברתי אוזניות, סרקתי עשרות דפים ולחצתי וי אולי אלפי פעמים. האמת היא שלפעמים הייתי סקפטי ששיעורים וירטואליים יצליחו להביא אותי לבגרות... גם בתקופות שקצת הזנחתי מתמטיקה לטובת ערבית, תיאטרון או פיזיקה, תמיד נתת לי את הזמן ועזרת להשלים פערים אם נוצרו. גם בין 30 תלמידים וירטואליים, נתת הרגשה כאילו אני תלמיד אחד ממש מולך".

מכתב התודה של אחד התלמידים בתיכון מס' ימים לאחר הבגרות מחדד ומדגים את אחד העקרונות המרכזיים בגישה התיאורטית של הפרסונליזציה בחינוך.

ניתן לכתוב רבות על ההקשרים הישירים בין הגישה התאורטית ובין העשייה היומיומית בתיכון הווירטואלי ואנחנו החלטנו להביא כדוגמא את העיקרון המתייחס לפרופיל הלומד האישי.

לכאורה, בתיכון הווירטואלי כמו בפלטפורמות למידה מרחוק אחרות יש אלמנטים מרתיעים כמו מחסור במגע ובמבט האישי-הפיזי. למרות זאת, הצלחנו לייצר, בעבודה קשה מול התלמיד, הוריו, הנהלת ביה"ס ועוד- סביבת למידה אישית ביותר, בה התלמיד קשור ביותר למורה ולחונך ולהפך.

צוות ההוראה זמין עבור התלמידים גם בשעות לא סטנדרטיות של "בית הספר" ובפלטפורמות נוספות לביצוע דו שיח- מסרונים, וואטסאפ, מיילים ועוד. לעיתים התלמידים מרגישים כי המורים מכירים אותם אפילו טוב יותר ממורים "פיזיים" בבית הספר.

להבין ול"געת" בכל תלמיד ותלמידה גם מבלי לפגוש אותם במסדרון ביה"ס ומבלי לראות את עיניהם- כל אלא ועוד הן יכולות המבטאות מבחינתנו סימן להצלחת מודל התיכון.